ביאור שטיינזלץ על סוטה ל״ד

1 וכיון שניטבלו רגלי כהנים במים של הירדן חזרו המים לאחוריהם, שנאמר: "וכבוא נשאי הארון עד הירדן... ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד" יהושע ג, טו-טז. וכמה גובהן של מים — שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל, שעברו אז את הירדן. אלו דברי ר' יהודה.

2 אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון: לדבריך, אדם קל מהיר יותר או מים קלים מהירים יותר? הוי אומר — מים קלים יותר. אם כן עד שמחנה ישראל עובר, באין מים ושוטפין אותן, שהרי לאחר שהצטברו המים לגובה שנים עשר מיל חזרו לזרום!

3 אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין כיפות על גבי כיפין, יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: "ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל" יהושע ה, א.

4 ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף" יהושע ב, י, שעדיין היו מלאים אימה מן המעשה של קריעת ים סוף שהיה זמן רב קודם לכן ובמקום רחוק, וכתיב ונאמר "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם

5 "יהושע ה, יא. ומכאן מובן כמה פחדו כשהיה הדבר סמוך וקרוב להם. בעודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן — על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם" במדבר לג, נב. אם אתם עושין כן — מוטב, ואם לאו לא — באין מים ושוטפין אותיכם. ומסבירים: מאי מה היא הלשון "אותיכם" — הרי היא צירוף המלים: אותי ואתכם.

6 עודם בירדן אמר להן יהושע: "והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל" יהושע ד, ה, וכתיב ונאמר: "למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם" יהושע ד, ו, הרי הן סימן לבנים שעברו אבות את הירדן.

7 עודם בירדן אמר להן יהושע: "שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" יהושע ד, ג. יכול בכל מלון ומלון צריכים לשים את האבנים הללו — תלמוד לומר: "אשר תלינו בו הלילה", רק בלילה זה.

8 א אמר ר' יהודה: אבא חלפתא ור' אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים שהוציאו ישראל מן הירדן, ושיערום והעריכו את גודלן שכל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה. וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי ולמודים אנו שמשא שמעלה אדם בעצמו על כתפו הוא שליש של משאו שיכול לשאת כשאחרים מסייעים לו.

9 ומכאן אתה מחשב לגודלו של האשכול שנשאו המרגלים וסייעו זה לזה. שנאמר "וישאהו במוט בשנים" במדבר יג, כג, ממשמע שנאמר "במוט" איני יודע שבשנים? שהרי נושאים במוט רק בשנים. מה אם כן תלמוד לומר "בשנים" — בשני מוטות, שנשאוהו ארבעה אנשים, ומכאן שמשקלו של האשכול היה ארבע מאות ושמונים סאה.

10 אמר ר' יצחק: טורטני וטורטני דטורטני מאזניים ומאזניים למאזניים כלומר, לא שני מוטות בלבד היו אלא ארבעה, הא כיצד? שמנה נשאו אשכל, אחד מהם נשא רימון, ואחד נשא תאינה. יהושע וכלב לא נשאו כלום, ומדוע? אי בעית אימא אם תרצה אמור משום דחשיבי שהיו חשובים מן האחרים ולא היה לפי כבודם לשאת משא. ואי בעית אימא ואם תרצה אמור שלא היו באותה עצה רעה, שהרי המרגלים הביאו את האשכול רק כדי להפחיד בו את העם.

11 פליגי נחלקו בה במחלוקת התנאים על גובהם של מי הירדן בשעת החציה ר' אמי ור' יצחק נפחא; חד אחד מהם אמר: לדברי ר' יהודה שאמר שנים עשר מיל

12 כחנייתן עברו, כלומר, כדרך שהיה המחנה מסודר בשעת חנייה כך עברו את הירדן, ולכן היה גובהם של המים רק שנים עשר מיל, עד כדי שיעבור המחנה. לדברי ר' אלעזר בר' שמעון שאמר: יתר משלוש מאות מיל — בזה אחר זה בשורה עברו את הירדן, לכן נמשך הדבר זמן רב וגבהו המים כל כך.

13 וחד ואחד מהם אמר: בין מר לחכם זה ובין מר לחכם זה כדרך חנייתן עברו. אלא מר חכם זה, ר' יהודה סבר: אדם קל מהיר מן המים, ומר וחכם זה, ר' אלעזר בר' שמעון סבר: מים קלים מן האדם.

14 א כיון שהזכרנו את האשכול שהביאו המרגלים באים לדון בהם. על מה שנאמר שאמר ה' למשה לגבי המרגלים "שלח לך אנשים" במדבר יג, ב, אמר ריש לקיש: "שלח לך" — כוונתו מדעתך ולא כמצוותו של הקדוש ברוך הוא. שאם ה' הוא שאמר לשלוח את המרגלים, וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו? שהרי ידע מה טיבם ושסופם להוציא דיבת הארץ. והיינו דכתיב וזהו שנאמר על ידי משה בענין זה כי העם הוא אשר ביקש לשלוח את המרגלים, ומשביקש כן "וייטב בעיני הדבר" דברים א, כג. ואמר ריש לקיש: ההדגשה היא "בעיני" — ולא בעיניו של מקום.

15 על מה שנאמר "ויחפרו לנו את הארץ" דברים א, כב, אמר ר' חייא בר אבא: כאשר ביקשו בני ישראל לשלוח מרגלים, לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל. וראיה לכך, כתיב הכא נאמר כאן: "ויחפרו לנו את הארץ" וכתיב התם ונאמר שם: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" ישעיה כד, כג, משמע שחפירה — לשון בושה היא.

16 על מה שנאמר במרגלים "ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור" במדבר יג, ד, אמר ר' יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא פירושו של שם אחד: "סתור בן מיכאל" במדבר יג, יג, "סתור" — שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא. "מיכאל" — שעשה עצמו כביכול, את הקדוש ברוך הוא מך נמוך.

17 אמר ר' יוחנן: אף אנו נאמר דרשה בדבר: "נחבי בן ופסי" במדבר יג, יד, "נחבי" — שהחביא דבריו גרם להסתירם, שלא אמר את הדברים כהווייתם של הקדוש ברוך הוא. "ופסי" — שפיסע דרך בזלזול על מדותיו של הקדוש ברוך הוא.

18 על מה שנאמר עוד במרגלים "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" במדבר יג, כב, מקשים: הלא "ויבאו" מבעי ליה צריך היה לו לומר, ומדוע נאמר בלשון יחיד? אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות שבחברון. אמר להן: אבותי! בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.

19 ומעירים: ואילו יהושע לא הלך לשם כי כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" במדבר יג, טז שכוונתו: יה ה' יושיעך מעצת מרגלים. והיינו דכתיב וזהו שנאמר: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" במדבר יד, כד, לומר ששינה את דעתו במשך הזמן, ואילו יהושע מתחילה כך היה בדעתו.

20 ב על חברון מסופר באותה פרשה "ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק" במדבר יג, כב. ומבארים את פשר השמות: "אחימן" נקרא כך מפני שהוא מיומן זריז ומוצלח שבאחיו, "ששי" — שמשים את הארץ כשחתות בורות בהליכתו, מפני גודלו, "תלמי" — שמשים את הארץ תלמים תלמים בהליכתו, מפני כובדו.

21 דבר אחר: "אחימן" — הוא זה שבנה את העיר ענת, "ששי" — בנה את אלש, "תלמי" — בנה את תלבוש. "ילידי הענק" — שמעניקין חמה בקומתן, שהם גבוהים כל כך שנראים כאילו החמה היא ענק לצווארם.

22 על מה שנאמר עוד "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים" במדבר יג, כב, שואלים: מאי מה פירוש "נבנתה"? אילימא אם תאמר כי נבנתה ממש, וכי אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שבונה לבנו גדול?! דכתיב שנאמר: "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען "בראשית י, ו וכנען הלא היה הבן הקטן, וכיצד נבנתה עירו לפני עירו של מצרים?

23 אלא הכוונה היא שהיתה מבונה פוריה יותר על אחד משבעה פי שבע בצוען. ואין לך מקום שיש בו טרשים בכל ארץ ישראל יתר מחברון, והראיה לדבר: משום דקברי שקוברים בה שיכבי מתים וזהו דבר הנעשה בקרקע שאינה ראויה לעיבוד, ולכן שם הוא מקום קבורת האבות. ואין לך מעולה בכל הארצות יתר מארץ מצרים, שנאמר: "כגן ה' כארץ מצרים" בראשית יג, י, ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יתר מצוען, וראיה לדבר, ממה דכתיב שנאמר: "כי היו בצען שריו" של פרעה מלך מצרים ישעיה ל, ד ובודאי במקום המובחר שבמדינה היו יושבים, ואפילו הכי כך חברון מבונה אחד משבעה בצוען.

24 ושואלים: וחברון מקום טרשים הוי היא? והא כתיב והרי נאמר: "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון "שמואל ב טו, ז, ואמר רב אויא ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת רבה בר בר חנן: שהלך אבשלום להביא כבשים מחברון דווקא. ותניא ושנויה ברייתא שמביאים למקדש קרבנות מן המובחר ביותר, אילים מביאים ממואב, כבשים מביאים מחברון, משמע שהארץ בחברון היא טובה, שמגדלת כבשים שמנים! ומשיבים: מינה ממנה, מתוך קושיה זו עצמה אנו מוצאים ראיה לדבר, שכן איידי דקלישא ארעא עבדה רעיא ושמן קניינא מתוך שקלושה היא האדמה ואינה עמוקה, הריהי מוציאה רק עשב למרעה ומשמין המקנה.

25 ג נאמר במרגלים: "וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום